כולם יודעים שהשנה העברית מבעוד ועד בתשרי, בראשם השנה. אינו כולם יודעים שקיימות שתי נתיבים שונות ומשונות לחשב את אותן סדר השנתי השנה. הדרך הבטוחה המוכרת יותר מכך זאת זו שבוצעה על ידי הילל הזקן בתקופתו של התלמוד, ומתייחסת לחודשים בשמותיהם הבבליים - תשרי חשון ואחרות.

הטכניקה האחרת זו גם הנל בו התורה עצמה קשורה אל החודשים. הטקסט המקראי אינם קובע שמות לחודשים, אבל מתייחס לשם כאל "החודש הראשון", "החודש השני" וכדומה. החודש הראשון בתורה הוא ניסן, ובמרכזו נמצא חג הפסח, חג השחרור מעול שיעבוד מצרים. רַך שיער הבא (המקובל בימינו) ניסן מופיע בוודאות כחודש השביעי.

נמצא שליהודים עליכם כישרון חדשני לסבך דברים; נוני זו גם תוצאה מהטבע מטעם בחינת כולם לעומקו. ומאותה גישה בוחנת, נגלה שדבר מרתק מתבטא רק בשתי השיטות ששייכות להן אנשים מונים את אותם הזמן:

תשרי הוא החודש שמסמל את אותן בריאת אנו בפיטר פן. לכל המעוניינים, בני התמותה, הוא שמחה בעל משמעות בהיסטוריה האנושית. בהחלט, בשבילנו תשרי משמש החודש ה-1.

האלוקים, לעומתם, 'רואה' את הדברים מזווית מתחלף. כמו שמקובל אשר הוא מדבר לך בתורתו, הופעת עם ישראל זוהי ראשית ההיסטוריה שיש לה המשמעות. ולכן, ניסן הוא למעשה הראשוני בחודשי השנה.

מכאן בני האדם יכולים לחודש אדר שבו חל חג הפורים, החודש שקודם לניסן. מנקודת המבט של התורה, אדר הנו החודש בעת האחרונה בטבע השנה העברי. חודש אדר מתואר כרגע החשוך באופן ספציפי לישון – כי שבימי המן היינו קרובים מעט יותר מאי פעם להשמדה מוחלטת. האלו הצליח המן, חס וחלילה, במזימתו, נהיה אורו השייך ניסן, אור השחרור, כָּבֶה; שיטה נס הפורים, נעשה החושך מכיוון.

דגים ופוריות


אדר נחשב לשבועיים העברי נושא המזל אידיאלי. למעשה, פורים הנו הזמן הכי שמח מאוד כמעט בכל השנה. לדוגמא שאמרו חז"ל: "משנכנס אדר מרבין בשמחה". כל מה קיבל אדר במוניטין המסיבה שלו?

סימן מזלו מטעם אדר זה דגים. הדגים פוריים סופר, ומאותה בעיה הם נחשבים כסמל לפריון, ולברכה בכל. שורש המלה ברכה משמש ב-ר-ך. בגימטריה ב=2, ר=200, כ=20. ממחיר השוק בין מהאותיות מסמלת את אותה הריבוי ה-1 בסדרה המספרית אשר בהן (יחידות, מאות ומאות). מהו שמלמד אותכם שהברכה מקושרת לריבוי ולפוריות. ברכה זה מיוצגת בחודש אדר. עם סיומה של וכל זה, עד עלינו אתר גבוה, בשביל מה למנוע שלו עוד?

ההפך מברכה הוא צמצום והגבלה. אדר נקרא החודש בתוכה איים המן גרידא לחסוך את אותו קיומנו, אלא גם למחוק אותנו מכל וכול. לאלוקים לחילופין נודעה תכנית ישתנה.


לידתו ומותו המתקיימות מטעם משה

בזמן חורבן מקום המקדש המרכזי, הוגלו בני העם היהיודי לבבל, שנכבשה את אותה ככה שיטה הממלכה הפרסית. האימפריה הזאת כללה לסוף דבר את אותם מרבית הבריאה הנפוץ, והכניסה את יהודי הבריאה לגמרי, במקומות אחרים בתוכה התגוררו, תחלופה ל השלטון הפרסי.

המן, ראש השרים המרושע של פרס, הטיל גורל ועל פיו קבע מספר ימים במדינה יהפוך את ממלכתו ל"יודנריין", ללא זיהום מיהודים.

חודש המזל הנקרא המן נהיה אדר. כשהבחין שדווקא חודש נקרא הרים בגורל, לכאורה במקרה, הוא מאושר - מכיוון ש ז' באדר הינו ימים פטירתו שהיא איתן רבנו. איתן שימש היהודי האולטמטיבי; חז"ל חושבים שהוא שקול כנגד יתר על המידה שיש להן מדינה – הראש ששולט ב"גוף" האומה, נותן אפשרות שלה את אותו החזון, הביטוי והכיוון. כשהמן הבחין שהפור נפל על גבי חודש אדר, הינו ראה בזה אות לכך שתוכניתו להשמיד אחר איך שבנה איתן, נועדה להצלחה.

נוני המן אינן יקח אחריות, שז' באדר הינו בנוסף ימים לידתו של איתן רבנו. ואכן, בסופו של דבר, היום שהמן תכנן שיוולד זמן מותו הלאומי מטעם עם מדינתנו, נעשה ליום לידתו המחודשת.

ענווה ודגים

לדגים, הסמל האסטרולוגי שהיא אדר, אנו צריכים כוונה. הדגים מבלים אחר הסביבה מתחת למים, שהיא לא נראים לעין אחד. חז"ל קובעים ש"אין הברכה שורה אבל על מה שסמוי מן העין" ואין זה אודות מה שניתן לאמוד ולמנות; מה הנובע מראה קשר הגומלין שבין צניעות לברכה.

המשמעות של שבעין מערבית, הרואה את אותה ה"תהילה" וה"הצלחה" כתאומים סיאמיים, נמצא שצניעות הזו רק ההפך מברכה. אולם התורה אומרת שמחיר החשיפה – אינה ברכה. בקיצור, הריסק שבפרסום העצמי – הוא דוקא לשדרג לבן אדם מבלי אישיות, למעלה למסכה שהוא עוטה על מנת להתחזות למישהו שאחרים משתוקקים שמצויים, בגדול אין למקום כלום.

איתן מתואר בתורה בתור "העניו מכל אדם". נולד ישיר בצניעות, שהפכה להיווצר חותם מוטבע בזהות האומה היהודית. בני העם היהודי תמיד שיבחו והעדיפו צניעות וענווה על פני גאווה. באיזה אופן הסבר על מה מזל דגים, סימנו השייך חודש אדר, משמש הסמל בעת האחרונה בטבע השנה העברי.


חגיגת ניסים מוחבאים

היינו מקווים שהמגילה תראה מקיפה תיאורי ניסים מתבוסתו שהיא המן, תיאורים שיתנו את הקרדיט למחולל הניסים. אולם למעשה הינו לגמרי יוצא דופן. מוניטין האלוקים אינו מוזכר אפילו פעם אחת ברחבי העלילה. המגילה זאת דיכוטומיה מופלאה, בתוכה הגיבור בפתח בכל המקרים מאחורי הקלעים, ובכל זאת נקרא הדמות החשובה בדרמה כולה.

משמעות אינם האדם שקורא את אותה המגילה יבחין בנוכחות האלוקית. הבילוי אשר הוא מתזמן מכוסים בשכבות אלו ואחרות של אקראיות-לכאורה, תחבולנות פוליטית, תירוצים ותוצאות טבעיות וסוגים נוספים. חז"ל מתייחסים להתרחשויות כאלה כאל "נס נסתר"; כלומר: אנו בפיטר פן אמורים לדעת בוודאות למעשה הרב-שכבתית הנגללת מולנו – או לחילופין, באותה כמות כמו כן ליטול להתעלם מהדירה החדשה וליחס הכל לתחום המקרה.


פרויקט נקרא מעורר שהללו חשובה: בשביל מה האלוקים מסתיר רק את נוכחותו בו זמנית? על מה איננו להציל את אותם בני העם היהיודי במופע מרהיב מסוג ברקים ורעמים, שיתאים ליצירת סרטון נהדר לא פחות מ"עשרת הדברות"?

למען לקבל חזרה על גבי השאלה זוהי, אנשים כדאי קודם לדעת שאלו בהרבה יותר בסיסית: למה הטבע בכל וגם, יותר מידי מקיף בסתירות לכאורה? באירופה עליכם מבנה מובנה ויופי מעניין, נוני זו, יש עלינו בתוכה כל כך המון אימה, תוהו-ובוהו, רוע וכאב. מדוע?

הפתרון זאת, שעלינו לתכנן להעמיק ולהכיר בהרבה מ הקטבים של הפקטיקה. .

הגישה היהודית הזו, ולהיות שתוהו וסדר מתקיימים למעשה במקביל, ושלכל אחד איך מוטל עלינו דרישה. אנחנו יכולים לעמוד באתגרים שהצד הקשה שהיא חייהם מנפיק מולנו, ולמצוא השראה ביופי ובשמחה שאנו מכירים - באותה נכונות, ובעיניים פקוחות לרווחה. משמעותית מספר פעמים האל פותח לזמן קצר את אותה השערים, במידה שתספיק להבטיח לנו רק את המסר שהינו יהיה בו ויסייע לכם כשהמצב מקבל אופי חסר תקווה. המידע הוא: "אני כאן עכשיו, לדוגמה שהייתי בכל המקרים, ואני מתפעל אהיה בפתח למענכם. אך ורק במקרה ש הים נקרע או במידה ש אני בהחלט מכה בשונאיכם, אלא גם בכל זמן שאתה ניתן למצוא לעיין את העסק."

וזה המסר הרגיל מטעם פורים. אופציה שנותר לנו להביא לראות את אותה האלוקים בתוך ההסתר, לתוך ההעלם והחושך – וזו הבחירה המשמעותית ביותר שנוכל לעבור לתמיד.