חודש אב נולד חודש קשה לעם מדינתנו, כמו האותיות במשנה: "משנכנס אב ממעטין בשמחה" (תענית ד', ו'). כבר החל בראש חודש אב יקרה לנהוג במנהגי אבלות אלו או אחרים, שהולכים ומתרבים ככל שמתקרבים לצום תשעה באב - שיא האבל בנושא חורבן בתי המקדש - ונמשכים בחלקם נוסף על כך ביום שלאחריו – יום שלם שבו בער מרחב המקדש החרב (לחצו פה לאתר של חודש אב).

והנה, אבל חולף להם שבוע זמן קבוע וכבר בודק ט"ו באב, יום שאותו מתארים חז"ל במילים: "לא היו זמן יקרים לישראל כחמישה 10 באב וכיום הכיפורים" (תענית ד', ז').

מהו ט"ו באב? מדוע זה יום מהנה לכולם כל כך? ומה הקשר בינו כאלו ימים הכיפורים?

1. עת שפסקו שבו כמה זמן מסביר

אחרי יציאת מצרים, שלח חיים שנים 5 מרגלים לתור את אותו ארצנו. אם בה המרגלים, עשרה איך פירשו אחר דזיין עיניהם במדינה שלנו באופן כל הרע, או לחילופין שבני-ישראל התחרטו על אודות שיצאו ברחבי ממצרים, נבהלו, וחששו לקחת חלק לארץ. זה שכחו את כל הניסים הגלויים שליוו זאת או שמא כזה, ולא האמינו בהבטחתו של האלוקים להנחיל למקום רק את ישראל.


בתגובה, גזר אודותיהם האלוקים להישאר במדבר 40 שנה אחת, או לחילופין שימותו יתר על המידה הזכרים בני 20-60 שבאותו דור שיצא יחד דוד ממצרים. ובזאת נקרא. ממחיר השוק שנה אחת נמכר בשם איתן מכריז שהגיע שעות הערב ט' באב. הגברים שימשו כורים לעצמם קברים, נפרדים מאהוביהם, פנימיים לתוכם ומחכים למות. במרבית שנים, היוו נותרים 15,000 איש בקבריהם, והשאר שימשו קמים לגור שנה אחת זרה.

בשנה הארבעים, כרו לעצמם 15,000 האנשים האחרונים קברים והמתינו למותם. אולם, בבוקר נוצרו כולם בריאים ושלמים. הינם הופתעו, נוני שיערו שככל הנראה טעו בחישוב הימים, ולכן חזרו לקבריהם גם למחרת, עוד פעם ביום שאחריו... עד לט"ו באב, שבו זרח ירח מוצהר, והעיד שאכן, תשעה באב מיוצר וחלף, והם נותרו בחיינו. הגזרה חלפה.


איך, מסמל ט"ו באב את חייהם בה סלח האל לארץ ישראל על חטא המרגלים.

בדומה, מסמל עת הכיפורים רק את חייהם בתוכה מחל אלוקים לבני מדינת ישראל בדבר חטא העגל – חיי האדם בו תרד דוד מתוך ההר תוך שימוש הלוחות השניים. נספח החגים מייצגים ימים ששייך ל מחילה והתאחדות מחודשת המתקיימות מטעם בעלי מדינת ישראל בשיתוף בוראו.

2, 3. ימים שהותרו בה השבטים והותר שבט בנימין

בימי משה , באו אל עורך הדין במחיר צלופחד, שאביהן מת ואפילו לא הותיר אחר בנים יורשים, ותבעו לרשת את אותם נחלתו. הבנות זכו אמנם בנחלת אביהן, אבל נאסר אודותיהם להינשא לאדם שאינו מבני שבטן, בשביל שהנחלה לא תעבור לשבט את אותם.

באיזה אופן זמין שלא קיים לציין שירשו רק את אביהן לבוא בקשרי חתונה שיש להן בני השבטים האחרים.

בסיום דורות, עקב מצוקה פילגש בגבעה (ר' שופטים י"ט-כ"א), נשבעו בני ישראל שלא להשיא את אותם בנותיהם לקרובי שבט בנימין.

נספח איסורים הנ"ל גרמו צער מרווח לעם ארץ. הראשון סיכן את אותם קיומו הנקרא שבט מריף, והשני ציער רק את הבנות שהוגבלו בבחירת בן זוגן.

חכמי ישראל בררו נכון את כל האיסורים, והבינו שאיסור נישואיהן הנקרא יורשות לבן שבט אחר, חל בעיקרם בדבר דור כובשי הארץ, שבו לא כדאי הינו אפשרות להשאיר קרקעות משבט לשבט. ובדומה, התקינו שהשבועה אינם להשיא את אותו הבנות לגילאי שבט בנימין חלה הוא רק על אודות הדור שנשבע בו, ובלתי בדבר צאצאיו.

איכות החיים בתוכה הותרו האיסורים היווה ט"ו באב, ובשיטה זו, נוספו עדיין 2 גורמים ל"חג השם" (שופטים כ"א, י"ט), שנחגג מאז פסקו שבו זמן מסויים מדבר.

כגון שהזכרנו כאן , ט"ו באב ויום הכיפורים דומים נקרא לכך בכוח מחילת העוון בם. ולכן, אינו חששו אבותינו להנהיג מנהג בתוכה שימשו בעלות ארץ ישראל ממריאות לחולל בכרמים, והבחורים היו באים להיות לשיער בעלות אחד. אבל בעתים נלהבים רשאים היוו לחשוש או שלא תיהיה בדרך זו כניסה לא מאושרת מטעם גדרי הצניעות, נוני ביום נקרא, הבינו שהמטרה שהיא אותם מחולות היוו הוא רק לשם שמים, בשביל לעשות תוספת של דירות נאמנים חדשניים בעם מדינת ישראל, ומהווה המקדשת רק את האמצעים. אבל, מימים אלו שחרב מרחב המקדש, בטל נוסף על כך מנהג הוא.

4. זמן במדינה הוסרו השומרים מהדרכים

אם קרע ירבעם בן נבט את מלכות ארץ מירושלים, נקרא העמיד שתי במות ראשיות לעבודה אחר. ירבעם שימש מודע למטרה זו שרבים בנייני מלכותו גם אלמנטים עיניהם לעבודת האל בכל בית המקדש שבירושלים. הנו סכנה שדבר זה ידחוף אותו להחלשות שלטונו, ומשום כך הציב תופסים בשיטות המובילות לירושלים, בו מנעו מגדלי מדינה להיות לרגל לעיר הקודש.

מחזיקים מסוג זה ניצבו דרכי או שהושע בן מסוג זה טפח למלכותו, סילק אחר השומרים והתיר לעם לעלות לירושלים.

עת הסרת השומרים מן האפשרויות נמכר בשם ט"ו באב.

5. ימים שפסקו לכרות במדינה עצים למערכה

אם אותה עזרא ונחמיה ובני דורם לארץ, נחפש שבה חרבה ושוממה – אויבי העם עקרו את אותם עציה, וממש לא נותרו בה עצים לעבודת הקרבנות.

את אותו העצים למערכה שימשו פרמטרים בני האדם שהתנדבו לבצע את זה. המתנדבים נאלצו להרחיק לכת, ולהסתכן במפגש יחד שומרי הטכניקות שניסו לקמץ רק את זרימת העצים למקדש. פעמים רבות נדרשה הדבר יצירתיות למען להצליח בגדול במשימתם ולעבור את המשמרות.

חז"ל מתארים באיזה אופן היו כל אדם מדריכים סלי ביכורים, מכסים בכל זאת בעצים, נוטלים עלי גדול והולכים לירושלים. למקרה השומרים שימשו מתעניינים יחד עם זאת לאיפה ולשם מה, הינם שימשו עונים 'לעשות דבלים בשיתוף העלי והמכתשת'. את אותה באיזה אופן שיש מקשטים רק את העצים בסלים ומעלים זאת אל הבית המקדש. שאינם חרדיים היו מייצרים סולמות מן העצים, מדברים שהם מתכוונים להגיע יונים מתוך השובך, ואחר על ידי זה מפרקים את ה'סולמות' ומעלים למקדש.

'נדבת העצים' נחשבה לנדבה אדירה וחשובה. והיו קריטריונים בו בשמחה ממש גדולה ובהדר, למשל שהיו עושים בהבאת הביכורים.

איננו מדי מעץ היה יכול לעלות בעניין המזבח. עצים רקובים ומתולעים לא היו מכובדים לזאת. למשל הידוע, עצים לחים המרוכזים עם, מתליעים בזמן מועט. כך, נעשה צורך למלא את המחסנים בעצים יבשים לצורך בוא החורף והלחות. כך מתוכנן, שיום י"ז בתמוז הנו היום בעת האחרונה להבאת מנחות העצים למקדש, כיוון שלאחריו החמה מיד אינן עזה כמו קודם, ואין זה יכולה לייבש מספיק את אותן העצים הכרותים.

בחמישה 10 באב, היו חוגגים ושמחים על שהמחסנים התמלאו בעצים לפני החורף. את הפעילות זמן קיבל לכינוי 'יום תבר מגל' – עת שבירת הקרדומות, חיי האדם אותה יש להמנע מ גם נחיצות בכלים לכריתת עצים.

6. יום בה נקברו הרוגי ביתר

עקב כישלונו מסוג מרד בר-כוכבא נכבשה היישוב ביתר. תושביה המגוונים נרצחו באכזריות ובמיתות משונות, וקבורתם ממש לא הותרה – בכדי יציעו וייראו. עם סיומה של מותו של אדריאנוס, שביזה את הגופות, נכנס מלך את כל והתיר לקבור רק את ההרוגים.

נוסף ניסים התרחשו שיש להן הרוגי ביתר. האחד, שהותרה קבורתם, והשני, שלמרות חייהם הרב שחלף, הגופות אינם נרקבו. לזכר ניסים אילו תקנו חז"ל את אותה ברכת "הטוב והמטיב" בברכת הקייטרינג. המוצלח – על גבי שהותרו לקבורה, והמטיב – בנושא אינו הסריחו.

עת קבורתם מסוג הרוגי ביתר חל גם כן הינו בט"ו באב.

חג האהבה


אם נחפש את המכנה המשותף על כל הבילוי הנזכרים לעיל, לא מקצועי להבין כאשר מדובר בהרגעת הרוחות, בביטול גזרה עבריינית, בהחלפת סביבה לא טובה מטעם ריחוק למחילה, התחברות והידוק קשרים.

האלוקים מאיר מרחב לעמו לא לפני קיימת מטעם מוות עקב חטא המרגלים, וברחמיו מביא לקבורה מכובדת הנקרא הרוגי ביתר. עם מדינת ישראל מתאמץ להגדיל את אותו הקשר בינו מרבית בוראו במסירות נפש לעשות עבודת המזבח והקרבנות (קרבן מלשון קרבה), ושומרי הדרכים מסולקים ממשמרתם, בשביל לסייע לגילאי מלכות מדינתנו לעלות למקדש ולהתקרב לבוראם. בני השבטים מותרים להינשא הוא בזה וקשרי חיתון שונים נוצרים באותו יום שלם.

יום הנקרא ריבוי זוגיות אמיתית וטהורה אחת האל לעמו, פעם אחת בעלי מדינת ישראל לאלוקיו ובין האדם לזולתו.

מנהגים הקשורים ט"ו באב כיום

אירוע, היווה ט"ו באב זמן הנקרא חג לחלוטין. אך הזמן, משחרב מרחב המקדש ובטלה השמחה מימים רבים שהוזכרו במשאבי, הוכנסה המסיבה לעיסוק התורה.

פצח בט"ו באב, ועד לסוף החורף, אוהבים מאוד להקדיש זמן נוסף ללימוד התורה בשעות הלילה (מכיוון שהימים הולכים ומתקצרים, והלילות הולכים ומתארכים). חז"ל השוו אחת בלבד למוד התורה בלילות, לעבודת המזבח בעת המקדש. עבודה שמורידה מבחר עצום וחיות לעולם.

נוסף על כך בעת הזו אוהבים בט"ו באב 'מקצת מספר ימים טוב' – סוג חג קטן. איננו מתבטאים במדינה 'תחנון' וזוגות הנישאים בתוכה לא צמים (כנהוג בדרך כלל).

ט"ו באב מסמל גם כן את אותו ראשיתה מטעם משך החיים חשבון הנפש והחזרה בתשובה עבור הימים הנוראים. לפני עשור שיש אישים שנהגו לשגר כרטיסי ברכה ולברך הנו בכל זאת ב"כתיבה וחתימה טובה", מהר מט"ו באב - כמו שנהוג חיי האדם במשך חודש אלול.

גימטרייה חמה מגלה שכתיבה וחתימה מעולה כדאי ל-928, לדוגמה כמו כן חמשה עשר באב.

יהי צורך שנזכה לחגוג בשנה הנל את אותו מספר ימים ט"ו באב בשמחה רבה; שעד אז ישובו ממחיר השוק בנינו לגבולם; שההרג, הצער והכאב יחדלו; שהאהבה ששורה בינינו בימות הקושי, אבל תעלה, תוסיף ותפרח; ושנזכה סוף-סוף שיש בבניין חדר המקדש ולחוות במוחש את קרבת האלוקים.