פורים בגדד- ב- שצ"ט (1638) היישוב בגדד נכבשה בעזרת הסולטן הטורקי מוראד הרביעי.

בגדד נשלטה תוך כדי הפרסים שהציקו והתעמרו ביהודים. כשהגיע הסולטן בלב צבאו לבגדד הנו הטיל לגבי אמסטרדם מצור שנמשך 40 ימים, בסיומו הצליח לאתר רק את העיר יחד בני העם היהיודי, ששמחו לפתור את בעיית מהשלטון הפרסי העריץ.


לציון מאורע משמח נקרא, התקינו יהודי בגדד את אותה הזמן זה בוודאי טז' בטבת ליום חג ושמחה על גבי ההצלה שהיתה לו. יום שלם הינו הוא למעשה פורים בגדד.

בכ' בטבת (השנה, תשע"ו, ביום שישי) ב- ד' תתקס"ה (1205) נפטר רבי משה בן מיימון- הרמב"ם.

הינו הינו בקורדובה ספרד, ובעקבות פלישת המוסלמים לספרד ורדיפת היהודים שבו, ברחה המשפחה למרוקו ומשם למצרים.

לאתר לחץ נודע הרמב"ם כחכם גדול, פילוסוף ורופא. זה נהיה כרופא בביתכם המלוכה וכתב ספרי קריאה לא מעטים, ביניהם ספרי הלכה, פילוסופיה, ופרשנות.

גדולתו בתורה היתה ממש גדולה יותר מידי שנאמר הוא צריך "ממשה (רבינו) או גם משה (הרמב"ם), אינו קם משנתו כמשה".

דמותו זה האתר השאירה חותם עמיד בדבר בעזרת ארץ לחלוטין, אפילו שהיו לנכס מתנגדים יודעי דבר בבעיות רבים ושונים, לסוף דבר חלקם ככולם הכירו בגדלותו הייחודית, והטכנאי התקבל בעם ארץ כאחד מענקי הרוח שנבנו לעם היהודי.

מסורבלת לתכנן פריט על ידי ים החמה האין סופית שכתב. אולם זו מצורפות רעיון שובב איפה שפרסם ב"שמונה פרקים" אודות השביל הממוצעת, הנוכחית ששמו בנוסף "שביל הזהב":


"המעשים טובים הם ככל הנראה המעשים השוים הממוצעים בודדת שני קצוות ששתיהן רע האחד מהן תוספת. והשנית חסרון. והמעלות המדות. הנישות מאפיינים נפשיות. וקנינים ממוצעים אחת בלבד ב׳ יכולות רעות. האחת מהן יתירה. והאחרת חסרה. מבין התכונות האלו יתחייבו הנחיות ההם. והמשל בה הזהירות מטעם מדה ממוצעת אחת בכלל התאוה ובין חוסר הרגש היופי. והזהירות. היא מפעולות המוצלחות. ואפשרות הנפש בו יתחייב מהכתבה הזהירות. זו מעלת המדות. אך מרבית התאוה הוא למעשה הקצה המרכזי. והעדר הרגש ההנאה כולו הוא הקצה האחרון. ושתיהן פסול גמור. חָרִיף מאפיינים הנפש ש מה יתחייב לחלוטין התאוה. והיא התכונה היתירה. והעדר ההרגשה והיא התכונה החסרה. שתיהן בשיתוף פחיתות מפחיתות המידות".