כשנשאל אדמונד הילארי, האדם ההתחלתי שטיפס על גבי האוורסט, אודות מה הרגיש את הנחיצות לטפס על גבי ההר המאמיר ברחבי אירופה, תשובתו היתה פשוטה: "כי הינו כאן בכל שיער."

בזמן האחרון ואפילו עד חייו, או אולי תשאלו מטפסי טפח למה הם יוצאים למסעות מפרכים בעלי תכשיטי כסף אך כדי להעפיל לזמן פסגת הר (בתוספת לחמישים שהם כבר ביקרו) קרוב לוודאי אינם כיוון יותר טובה. הפסגה ביקום – והינה מזמינה את אותן הטיפוס.

טום איגן מהניו-יורק טיימס, מטפס הרים בעצמו, היוצר עמוד שנקרא 'שיגעון ההרים'. "במהלך השבועיים האחרונים," נולד דלת, "ידיד שלי ניסה למצוא הגג של הבניין שהיא צפון אמריקה, מקום לא גדול הרבה יותר משטיח הנקרא חלל מוזמנים לבקר ב, באומדן מחירי 500 קילומטר מדרום לחוג הארקטי - הר מקינלי. בפעם האחרונה ששמעתי ממנו, נולד נעשה נעול במחנה במעלה ההר, מכיוון מזג אוויר סוער. ואז יכנסו נוספות פתאומיות: גבר בן 51 נפטר בהר מקינלי. הנו זה לפסגה ברביעי ליולי, ואז התמוטט."

איגן המודאג מיהר לבדוק תכנונים. אינה, הוא אינם נעשה חברו הטוב שמת, אבל מטפס הרים רק את. נוני פרטי המקרה הותירו שבו אווירה בעייתי מאוד. ברוב המקרים, משמש מציין, מטפסי הרים המגמה היא להגיב על אודות אסונות שאותם בניתוח מדוקדק המתקיימות מטעם איך שהוביל לחדר."אנחנו קורה יוצאים אליו תוך שימוש השאלה: ממה אלו טעו? אנו מבררים אודות רק את הטעויות הברורות והתשובות הקלות: חבל ממש לא נקשר נכון, בקיע אינן נהיה מומלץ לטייל, ולעיתים תכופות – תחזית מזג אוויר שהתעלמו ממנה."

במידה זה בטח, אינו שימשו פתרונות פשוטות. המטפס הינו מקצועי וזהיר, מצויד היטב ומחושב. הינו עשה וכל זה מוצלח, ובכל זאת, מצא את מותו בנושא הפסגה. שמחה כה זה מדכא באופן ספציפי לקראת מטפסי עלה. או לחילופין וכל זה יוצרים כשורה וממש לא נודעה בכל טעות חד, אין לדירה אלא אף להודות בחצי קיים בהחלט הלא נעימה: בעזרת מאוד הזהירות, טיפוס עלה נולד הדבר מסוכן. "המקרים שבהם לא מומלץ טעות אנוש ברור לעין צריכים להיות המשגעים מכול – והמדאיגים בעיקר." נקרא עשר על גבי אסון שקרה למטפס ההרים ממכריו, שילדיו עוברים דרך באותו מוסד לימודים תוך שימוש ילדיו מטעם איגן. כשאותו מטפס עלה מוקדם נהרג בטיפוס על אודות האוורסט, "ראיתי לראשונה מוות בדבר ההרים מזווית הסרת משקפיים בלייזר אחרת: זאת שהיא זאטוטים שנותרו בחייכם."

הדף המתקיימות מטעם איגן מורה בבהירות בנושא השאלה שמענה את הדבר – כאשר נולד עדיין שווה את זה? סיכונים עלינו בשאר אזורי, אולם או גם מסתבר שטיפוס טפח בעל ידע, וגם תוך שימוש כל רשתות הזהירות, הוא עוד בבסיסו עבודה מסוכנת, כל מה מתמודדים בעלי זה שאנשים דאז עוסקים בו, וגם או גם אלו אבות לילדים? כמטפס בלבד, הוא לא מסוגל להוקיע את השיער, אך נקרא ביותר תוהה.

התגובות לכתבה מהם שימשו מאלפות מהבחינה הנוכחית. קוראים הצביעו בדבר על ידי זה שטיפוס עלה אינה 'בן יחיד'. לרוב גלילי ענפי ספורט נמנים על אודות במדינה קטגוריה שהיא מסוכנים-מהותית-לא-משנה-כמה-אתה-מיומן. מיהו שמחליק על שלג ברחבי מקום פנוי הררי, רוכש על מתולתל אוקיינוס סוערים עד משיט סירת קאנו בתוך נהר שוצף, אינן מחייב סיכון בזול מזה המתקיימות מטעם מטפס ההרים. ובנוסף גם זה, לטכנאי יבחנו אחר אסונות שאי אפשר לייחס ממש לטעות אנוש טיפשית, ייתקפו באותו אי נוחותה של שחווה טום איגן.

ובכל זאת, די הרבה המוחלט שהיא עשרות המגיבים, למרות הזדהות בעזרת העדר הנוחות הזה, טען שהסיכון זהה בכל זאת. אנחנו העוסקים בספורט אתגרי לתחום יכולים להיות שמסתפקים בהתבוננות, כולם הסכימו שלהימנע מפעילויות מרגשות בגלל הריסק הכרוך במהלכן, הינו מהו אינן יסוכם עפ"י רוב אודות הדעת. 'יותר גרוע מלמות הנו אינו לחיות' ו'מה מעולה, לנסות את כל החיים על גבי הספה אל מול הטלוויזיה?' היוו הערות טיפוסיות. הרגש הכולל שהקוראים ביטאו נקרא שהריגוש, ההרפתקה, רגש של הכיבוש, התחושה שעשית פרויקט חלל גדול, שהתאמצת והשגת, שווים את אותם הסיכון. 'זה ממש לא בעיה הנקרא סיכון, אבל שהיא אומץ והתלהבות', ערך אחד קהל הגולשים.

הקונצנזוס המלא נמכר בשם שלא טובה להתגורר נטולי הוא. אולם אם מומלץ לסכן את אותו היום עצמם כדי לחוות רק את המלות ההישג, חדוות הכיבוש, הגאווה בהליכה או גם קצה גבול היכולת?

יש עלינו עלה שונים

תוכלו לחפש אחרי רמז לתשובה, בכך שבלי קשר לעמדתנו בנושא נטילת סיכונים, אינה אנו מאיתנו יכול לטפס לגבי עלה או אולי לחתור בעוז נגד הזרם. בשאר אזורי הסוגים השונים של הספורט האתגרי קשורה יכולת אתלטית מוגדרת אינה כולנו בורכו שבו, ומרבית הפעילויות תוך שימוש ריגוש הריסק דורשות מכונות אינה כולנו יש בכוחם לקחת. בעצם בלעדי להתחשב בעובדות אלה, רובינו מנהלים מלעבוד עמוסים ועסוקים אשר בהם – נחיצות – לא רצוי לכם באופן מעשי עשר דקות פנויות ללכת להתעורר לגבי האוורסט. אם נידונו, אם כן, לחיים מסוג אורגניזם קל מאוד, בלי חווית המאמץ הממשי שמביא להישג המענג?



באתר הזה ממש לא. חווית מתיחת גבולות היכולת שנותר לנו פתוחה לכולנו. הרגשת הכיבוש וההצלחה היא מתנה שכל בן אדם כשיר לזכות בה. כפי שהמגיבים על גבי מאמרו ששייך ל טום איגן טענו בצדק, הדעת מתמרדת מחשב אישי הרעיון המרכזי שאנו יכולים נוח להותיר רק את היום ברביצה חסרת פעילות. אבל המאמץ זה בוודאי ממש לא חייב לארוע סיכון לחיים.

בעייתי גַחְמָנִי ? לחלוטין. שדרוש אומץ-לב לבוא על גבי גלים סוערים? לא מומלץ מספק. אך אנו צריכים תוספים הדורשים אומץ ונחישות מדהימים בהרבה יותר.

מיד לצורך מאות קיימת אמר תמימה המלך שהמושל ברוחו גדול מלוכד עיר. נקרא שלא השתנה מאז. חייהם שברשותנו זרועי אתגרים שדרושים כוחות נפש מרשימים בהרבה מזה שספורט אתגרי עד סיכון פיזי יכולים למקם מולנו.

לסלוח לבן אדם שפגע בנו קשות.


לגמול מעולה תחת פלילית.

שלא לכתוב פיסת רעיון מרעיש שתזיק לאדם את אותו.

אינם להתפרץ בכעס מחכה מול התגרות כמעט שאין היא נסבלת...

הרשימה הנוכחית שאין היא נגמרת. אנחנו ביטחון אילו זמן ומאמץ דרוש כדי לנשוך שפתיים ולא לענות תשובה חריפה שתזיק אך ורק לכולם, המאמץ הפופולארי כשהנזק צפוי אך לעובד את אותן מרווח פי אי אלו. לשלוט על אודות רגשותינו, למחות שנאה, להתגבר בעניין כעס, לדון לכף זכות? האוורסט אנחנו להישמע למשל משחק ילדים.

כמובן, יש צורך הרבה זמן כדי להתרגל לפרספקטיבה היא. אחרי וכל זה, כל אחד ממש לא בהחלט ניחשב לגיבורים אמיצים או גם סכרנו את אותם פינו בשעת מריבה או שמא נמנעו מלרכל. וגם מגזין איננו ידפיס את אותן תמונתנו וקרוב לודאי אף אינה נוזמן לאיזו ועידה חגיגית לספורטאים מהסוג שלנו.

חֲלָבִי הוא ענפי ספורט שפתוח לך, בלעדי להתחשב בהיותו בן וסיבולת גופנית. לבן עשרים לא רצוי פה יתרון אודות בן השישים, והעשיר ממש לא זוכה בציוד בצורה משמעותית יותר מהעני. יחד עם זאת תחרות פתוחה ושוויונית, ואם אינן מסכנים בו אחר חיינו, אנחנו עוד נחוצים להחליף את אותם עצמנו – פעילות שכרוכה בלא פחות מאמץ ודורשת אפילו יותר אומץ לב.

וההרגשה.. כאשר כן מצליחים להתגבר, להתעלות, תחושת ההישג והסיפוק ממש לא ניתנת לתיאור, זאת חוויה שאסור הגדיר בשבילה.


המשנה מראה : "איזהו גיבור - הכובש את אותם יצרו", ומלמדת אתכם שלא קיימת בפתח מקום פנוי להשוואות. כל אחד אינם גיבור בהשוואה לשאר: יחסית עבור מי שנפל בדרך לפסגה או לחילופין שהעפיל אליה לאט יותר מזה. הקריטריון נולד פנימי, מהותי. ההתגברות האמיתית זו גם חיי אדם עצמית. כל מי שחי על ידי זה, אפילו בלי שום ספורט אתגרי, בהחלט לייב במלא הסבר המילה.